איך אוהבים פעילות גופנית

האם פעילות גופנית היא תרופה מרה,

אוהבים את הירקות שלכם שאתם אוכלים בטירוף?

אז אתה הולך על טחנות דריכה, עולה במדרגות ומרים משקולות.

או לרוץ ברחבי הארץ בחום הקיץ.

כי מישהו אמר לך שאתה "חייב"

"שרוף את הקלוריות האלה" וצפה במה שאתה אוכל.

אבל הם לא מציינים שהתנועה היא כיף

ומעולם לא נועד להיות מפגש מסלול.

אין שום דבר רע בהליכה בקניון,

או לרקוד או לרכב על אופניים ברחוב.

אימון לא חייב להיות כאב.

עשו את זה נכון וזה כיף, קצר ומתוק.

כשאנשים חושבים על פעילות גופנית, הם מעלים תמונות של מורים לחדר כושר, מאמני ספורט, מדריכים צבאיים או מאמנים אישיים סדיסטיים עם לוחות. אם כבר מדברים מניסיון, החינוך הגופני של בית הספר היה מביך לאנשים לא כשירים, וכמה בתי ספר לצבא וכמה בתי ספר לאמנויות לחימה הוציאו את תנועות הדחיפה והלחץ על בסיס קבוע. אז המוח של האדם יכול לשייך בקלות בין תרגיל לכאב ולהשפלה.

לאחר מכן, היו הפרסים המוקדמים של פעילות גופנית וספורט. מורים, הורים וחברי תלמידים שיבחו לעתים קרובות את ספורטאי בית הספר, במיוחד לנצח ספורטאים. האתלטיקה הביאה יוקרה לבתי ספר, הורים ותלמידים אחרים.

הבעיה עם חוויות תרגיל מוקדמות, כמו תיכון, היא ש:

1. כמה צעירים, פעילות גופנית קשורה לכאבים, דחייה (האחרונה שנבחרה לספורט) והשפלה.

2. ספורטאי התיכון היו לרוב מונעים מתחרות ושבחים חיצוניים. כשסיים בית הספר, הם איבדו את המוטיבציה להתעמל.

פסיכולוג התנהגותי ומחבר אין זיעה: איך מדע המוטיבציה הפשוט יכול להביא לך חיים שלמים, מישל סגר, גילתה שאנשים אשר תהנה סביר שפעילות תישאר בה יותר מאשר אנשים שמתאמנים "כי הם חייבים" או רוצים לרדת במשקל.

שגר השווה בין מתאמנים שהתמקדו בירידה במשקל וקוסמטיקה ("מעצבי גוף") לבין מתאמנים שפשוט התאמנו בכיף ("מעצבי גוף"). היא גילתה כי המעצבים שאינם גופניים התעמלו בתדירות גבוהה וארוכה יותר והראו התקדמות גדולה יותר ממעצבי הגוף. יתר על כן, כאשר הציעו ממתקים לאחר אימון, המעצבים שאינם גופניים סירבו לקבל תגמול לממתקים, ואילו מעצבי הגוף אכלו יותר ממתקים. כאשר התראיינו לאחר מכן, מעצבי הגוף הרגישו שמגיע להם יותר ממתק על המאמץ.

מוסר ההשכל של הסיפור: מצא משהו שאתה אוהב לעשות ותרגל בשביל הכיף, במקום לספור חבטות ולשרוף קלוריות. המשמעות היא פעילות גופנית בסביבה טובה עם חברה טובה. אז פעילות גופנית הופכת לשכר משלה ולא לתרופה מרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *